מי אני

אני יעל.
אני אשה.
אני אמא .
אני שואלת שאלות.
אני מטילה ספק בתשובות
ואז,
אני שואלת שאלות נוספות.
משפטים כמו –  ” זה מה יש ועם זה ננצח“, או, ” ככה זה,  זה המצב כרגע“, לא מתיישבים בנוח עם
הליבה של הרוח שמניעה אותי לפעולה, להבנה ולשינוי מהלכים ומציאויות ..

גם עם המילה “סבלנות” היו לי אתגרים רבים ומרובים במשך יותר מארבעה עשורים.
היום, המילה “סבלנות” אימצה לחיקה את חברותיה :

‘התבוננות’, ‘למידה’, ‘נחישות’,  ‘התמדה’ ו ‘שחרור’ ולא בהכרח בסדר הזה.

שחרור, לעיתים, יהיה הצעד הראשון בתחילת מסע. כל מסע.
במקרה שלי,  במסע שלנו, השחרור היה של כל מה שחשבתי שידעתי עד היום ובעיקר מה שלא ידעתי
על הקשר בין מזון ובריאות המעי לבריאות המוח, על הקשר (המזיק)  בין ‘תרופות’  למרפֶא.  

על היכולת המופלאה של גוף האדם לחדש את תאיו, להחלים, אם רק מאפשרים לו.

יש לי שלושה צאצאים מופלאים וכל יום אני מגלה בכל אחת ואחד מהם עד כמה הם כאלה,  
גם בהיבטים הנוקשים שבהם,  מתוכם נחצבת אישיותם תוך שהם מאתגרים את אישיותי שלי.

שתי בנות לי ובן אחד.
את הבנות גידלתי כמעט עשור בחיק הבית.
מה שמכונה “חינוך ביתי” .

את הבן במשך שלוש שנים באותו אופן.
בגיל שלוש הוא התחיל לנסוע מידי בוקר לגן תקשורת .
גן המשוייך לקטגורית  ‘חינוך מיוחד’ המיועד לילדים אשר אובחנו על הרצף האוטיסטי.

לרוב, אנשים מספרים את סיפורם ההירואי לאחר מעשה. 
לאחר הישג וניצחון למען יראו אחרים במסע את עצמם, ויתמלאו  בהשראה ומוטיבציה .
אני כאן כדי לתעד את המסע עצמו ולחלוק אותו אתכם.

בכל יום אני חווה  ו/או עדה  להישגים קטנים וגדולים.
כל יום בו למדתי משהו חדש שיקדם את בני הוא ניצחון .

תכנית GAPS היא רק ההתחלה.
היא הבסיס עליו יושב כל טיפול נוסף שמשתלב עימה היום
וכל אלו שיתווספו בעתיד בדרך… אל  מעבר לספקטרום.

הבלוג הזה עוסק באוטיזם, בתכנית GAPS, במסע האישי שלנו, במתכונים, בסקירות (מנקודת מבטי והבנתי ) של גישות ופרוטוקולים נוספים .
הבלוג הזה הוא גם בית, הוא רחוב, הוא ‘בית הקפה’, הוא ה ‘סלון’ (המגלומני ?)  שלי עם מי שבעניין לשבת מולי, לצידי או במרחק מה, קרוב מספיק כדי להציץ, להתבונן, להקשיב למה שיש לי עוד להביע ולהשמיע ולא בהכרח יהיה תמיד בנושאים שהזכרתי למעלה.
La mami At –  זה בדיוק מה שאתם שומעים. כן, זה ‘למה מי את’ ?

מי אני לפני , תוך כדי ומעבר להיותי אמא ?
מי אני שאני כותבת ומביעה מחשבות ודעות על נושאים ששמורים בדר”כ לאנשי מקצוע/ מדע/רפואה..?
לא רופאה. לא מטפלת. לא חוקרת. לא מלווה או מייעצת.
אני יעל ו – אני חושבת.
חלק מזה זה גם לטעות, להשליך את מה שחשבתי אתמול שהוא נכון וללמוד מחדש את מה ש (כנראה) נכון לי יותר היום.

תודה לאיילת קופל-להב יקירתי, חברתי, מורתי שמתוך שיחת טלפון אחת איתה, ששווה לי יותר מאלף שיחות על ספת הפסיכולוג צמח שם הבלוג הזה. 

 

Share on facebook
Facebook