לחם

Menu

לחם

לחם, כריך, פרנץ' טוסט, צנימים… הם מרכיב דומיננטי בארוחות ילדים .
הורים רבים מוותרים מראש על התחייבות לתהליך שינוי תזונתי נטול קמחי דגנים בתזונת הילדים שלהם כי הם נתקלים
בחלל הריק שנפער מהסרתם מהתפריט.
בנוסף לתחליפים הנהדרים הקיימים , חשוב מנסיוני למצוא גם תחליף מחשבתי על תפקידו של הלחם באופן כללי ביום יום ולהסיר
 ממנו את מעמדו כעיקר ומרכז התזונה.
הלחם הזה הוא לחם טעים בפני עצמו והוא גם משמש אותי כבסיס לעוגות, לביבות, פיתות, בסיסי פיצה ועוד..
 כאשר השינויים הנערכים הם ביחסי המרכיבים ובהוספתם של מרכיבים נוספים המשפיעים על טעמו.

כשעוברים ללחם GAPS, כדאי,  שוב, לצאת מהרגלי העבר של לחם הדגנים ולא להציג אותו לילד באותה תדירות כפי שהוצג הלחם ה'רגיל' בעבר.
הלחם הזה מורכב מארבעה מרכיבים בלבד וכל שנדרש להכנתו הם קערה בינונית וכף לערבוב.
כיכר אחת לא מחזיקה מעמד אצלינו יותר מיומיים משום שהיא מתחסלת די מהר על ידי שאר בני הבית לכן אין לי תשובה לשאלה כמה זמן הוא נשאר טרי ולא מתקלקל…

– אבקת אפייה לא מותרת לשימוש בתכנית GAPS בשל רמות האלומניום שבה.
– מומלץ לא להשתמש בתבניות חד פעמיות מאלומיניום.
– בשל עלותה הגבוהה של חמאת השקדים, ניתן להמיר חצי מכמות החמאה בטחינה גולמית איכותית.

מה צריך ?

4 ביצים

6 כפות חמאת שקדים

1/3 כפית מלח הימלאיה

1/2 כפית אבקת סודה לשתייה

_______________________

איך מכינים ?

טרפו היטב את הביצים בקערה בינונית. אפשר עם מטרפה ידנית ואפשר גם עם מזלג.
ככל שתטרפו יותר, כך יכנס יותר אוויר לבלילה ויתרום לתפיחה ולאווריריות הלחם אך
 אין צורך להקציף במכשירים חשמליים.

הוסיפו את חמאת השקדים, המלח ואבקת הסודה והמשיכו לערבב היטב היטב
 עד לקבלת בלילה סמיכה ואחידה.

מזגו לתבנית סיליקון/פיירקס/אמייל מוארכת או לתבנית שקעים ואפו בחום בינוני עד גבוה
(בתנור שלי זה בערך 175 מעלות) כ 17-20 דקות.

צננו היטב לפני פריסת הלחם.

Share on facebook
Facebook

GAPS

Menu

למה GAPS ?

ספטמבר 2017

אוטיזם.
עד לפני קצת יותר מחודש , הילדון שלי, אהוב ליבי היה מתעורר בלילות כאחוז אימה וטירוף , בוכה בצרחות קורעות לב , רץ בין חדרי הבית ומחפש את הרהיט הכי קרוב להטיח בו את גופו הקטן. זה היה נמשך בין שעה וחצי לשלוש ולעיתים גם ארבע שעות.

כשהילד שלך נראה סובל ולא יכול לבטא זאת במילים כל מה שאמא רוצה לעשות באופן טבעי הוא לחפון אותו לחיקה ולחבק עד חלוף הסערה.
אבל הוא לא נתן.
המגע המנחם שלי נותר יתום וחוסר אונים היה הטון שחלקנו שנינו.
כשהותש ונרדם, נותרתי אני, הלומת קרב ונחושה לעשות הכל , אבל הכל כדי ללמוד איך לעזור לו.

לא ידעתי מאיפה להתחיל, במיוחד כשעיקר רוח 'הטיפול' שנתקלתי בו הוא ניסיונם של הורים אחרים עם תרופות פסיכיאטריות שחלקו רשמיהם,
ובעיקר את אי שביעות רצונם מתופעות הלוואי שהם תיארו בכאב בקבוצות הסגורות של הורים לילדים על הספקטרום.

היה לי ברור שזה נתיב שלא נבחר בו עד ש הופיעה בת קול, קול שפוי מבין ההמונים טרוטי העיניים ששמים יהבם בגלולה המרסנת הזו והזו…
(וקשה שלא להבין לליבם) , מבקשים לכבות את מה שכבוי שם ממילא בתוך נפשם הקטנה של ילדיהם המיוסרים.
אותה בת קול, לביאה מנוסה ומיומנת בקרבות האוטיזם הדליקה לי נורה קטנה, באדיבות וברוגע.
"הנה , קחי, משהו שאולי לא חשבת עליו שיכול להיות הסיבה להתפרצויות ה 'זעם' והכאב.
היא הגישה לי ידע בלי להכיר אותי אישית ומרגע זה ידעתי שמכאן , עבורי ועבור הילד שלי אין דרך חזרה.
(גם) עליה כתבו את השורה : "אנשים טובים באמצע הדרך" ❤.
השינוי המסתמן בילד שלי הוא יותר ממה שמילים יכולות לתאר. עצם העובדה שהוא ישן טוב יותר, רגוע ונינוח יותר מבעבר
כל יום יותר ויותר הם ההוכחה החותכת (עבורי) שאנחנו בדרך הנכונה.

ידע זה כוח.
והיום, יותר מתמיד , הוא נגיש לכולם.

זהו פוסט ארוך על תחום פורץ דרך בתחום הטיפול הלא תרופתי בתסמיני האוטיזם.
מבטיחה שיהיה מעניין.
בעיקר למי שמכיר /קרוב לנושא .

אז מה זה הגאפס הזה שאני מזכירה ומתייגת לאחרונה? ומה הקטע עם שיתוף קופסאות האוכל שאני מכינה לילד שלי בכל יום לגן?

אני מכינה לו את האוכל כי אני חייבת לדעת שיש לי שליטה מלאה על התזונה שלו גם כשהוא לא לידי , כפי שהיה עד לפני שבועיים במשך 3.5 שנים. 24/7.
כי אני רואה כיצד, בזכות הגאפס , הילד משתנה לנגד עיני מילדון מנותק לילדון נוכח יותר ויותר. שמח , רגוע מחייייייך.
יותר מתקשר, יותר מתבונן, יותר חוקר כמו הוסר ערפל סמיך שהפריע לו לחוות את העולם כפי שילד בגילו ראוי שיחווה.
טוב, יומרני מידי או מוקדם מידי לומר ש 'הוסר' הערפל מכיוון שאנחנו בתחילת הדרך אבל לא בצעדים קטנטנים אלא בזינוקים של עז הרים . 
זה לא קל אבל זה כן פשוט למדי (לא. אין סתירה במשפט הזה).
ההבנה שיש משהו שאני יכולה לעשות למענו היא כוח אדיר שמרחיב את הנשימה ומתדלק את הכוח להמשיך גם כשקשה. 
וקשה.
so what !!

הגאפס היא תוכנית תזונתית מרתקת ופתלתלה ובעיקר הגיונית .
רצופה גילויים ואתגרים, הפתעות ומכשולים, תהיות , התבוננויות והרבה הרבה כלים (בכיור בעיקר) להבנה/התמודדות/הקלה/טיפול וריפוי של סימפטומים /מחלות שונות / ובעיות התפתחותיות.

ככל שאני שוקעת לתוכה יותר ויותר אני מגלה כמה היא בדיוק, אבל בדיוק כפי שהורי סיפרו לי שהוריהם הזינו אותם , אז ברוסיה. כשהפרות היו חופשיות והוזנו בעשב מרעה. את הביצים נתנו התרנגולות שבחצר ולמי שלא היו תרנגולות רכש בשוק המקומי ממי שכן היו לו .
כנ"ל לגבי החלב.
הפירות והירקות גודלו ונמכרו רק לפי העונה המתאימה להם.

לאורך השנים שמעתי אינספור סיפורים על סבתי שהיתה משמרת ומתסיסה מזון בשיטות מסורתיות ואיך היתה מבשלת ומזינה את משפחתה מחומרי הגלם הטריים ביותר שהיו כדבר מובן מאליו בימים ההם ולא כמוצר יוקרתי ממותג 'לעשירים בלבד'.
לצערי לא זכיתי להכיר אותה .

כן זכיתי להכיר את סבתי השניה שעלתה לארץ קצת לפני הורי ומה שאני הכי זוכרת מהביקורים אצלה זה את האוכל שבישלה.
מרק העוף ללא גרם של אבקות תעשייתיות ומעובדות וחבית (כן, חבית) העגבניות המוחמצות ובקיץ גם אבטיח מוחמץ. (לגמרי! תנסו).
זו לא היתה רק קולינריה תרבותית , זו היתה הדרך הבריאותית המובנת מאליה כדרך חיים . לא על כל דבר היו רצים לרופא כדי שירשום אנטיביוטיקה כי ידעו למנוע את רוב המחלות על ידי מתן פרוביוטיקה טבעית (אותם ירקות מותססים).

כשהורה מקבל את הידיעה הרשמית שהילד שלו מאובחן על הספקטרום האוטיסטי.
קצת אחרי תחושת ההלם הראשונית, תחושת האבל הפסיכולוגית ומיד אחרי ההתעשתות מתחיל מסע שהוא שונה לכל ילד ולכל משפחה.

הפוסט הזה גם ככה ארוך מידי, בינתיים , מזמינה אתכם ללמוד ממנו ולהיות
שגרירים של עידן המידע והבחירה המושכלת ולשתף את הפוסט הזה עם כל מי שאתם מכירים שיש לו ילד מיוחד.

זה לא יהיה קשה לאתר כאלה בקרב משפחותיכם או מכריכם.
לא כשהסטטיסטיקה רק הולכת ומחמירה.

הדברים הבאים הועתקו מתוך האתר של 'המרכז הישראלי GAPS', בניהולה של הגב' אביבה אברון
 
 – נטורופתית N.D, מטפלת מורשית לתכנית התזונתית של GAPS :

 

דר' נטשה קמפבל מק'ברייד היא נוירולוגית ותזונאית שבנה אובחן באוטיזם בגיל 3, ומאז היא החלה במשימתה לריפוי בנה. 
בקליניקה שלה, אליה הגיעו ילדים רבים על הספקטרום האוטיסטי, היא שמה לב שלחלק גדול מאד מהילדים יש גם בעיות של מערכת העיכול. 
בהמשך, כשנפתרו בעיות מערכת העיכול של הילדים היא שמה לב לכך שהיתה אצל הילדים גם הקלה משמעותית בסימפטומים האוטיסטיים, עד כדי ריפוי. לאוכלוסייה הזו, שלה תופעות נוירולוגיות, פסיכולוגיות, התנהגותיות והתפתחותיות היא קראה סינדרום מערכת העיכול ופסיכולוגיה – Gut and Psychology Syndrome ובהמשך השתרש הכינוי GAPS.

בכנס Defeat Autism Now בשנת 2010 התכנית התזונתית של GAPS/SCD נבחרה כתכנית הלא תרופתית מס' 1 לטיפול בילדים אוטיסטיים.

הטבה באוטיזם בעזרת תזונה?

תכנית GAPS היא תכנית מסוג אחר לטיפול בילדים על הספקטרום האוטיסטי. היא אינה מטפלת כלל בהתנהגות הילד או בהתפתחות השפה אלא מביאה להקלה בתופעות האוטיסטיות על ידי טיפול מקיף הכולל דה-טוקסיפיקציה, איזון מחדש של מערכת העיכול וחיידקי המעי, ואיתה איזון של המערכת העצבית, המערכת החיסונית, התגובות, ההתנהגות, השפה וכל שאר הסימפטומים הידועים כסימפטומים אוטיסטיים. 

"ברגע שאתם מבריאים ואוטמים את רירית המעי, וברגע שמערכת העיכול מבריאה ועובדת שוב כסדרה, תופתעו לראות כמה רבים הם

הסימפטומים שמקורם היה במערכת העיכול. רוב הסימפטומים מתחילים להיעלם, כיון שגם הבריאות וגם המחלה, מקורם במערכת העיכול."

תכנית GAPS, או דיאטת GAPS כפי שנוהגים לקרוא לה, מכוונת לניקוי והבראה של מערכת העיכול בכדי שתפסיק להוות מקור מרכזי לרעילות ובכדי שתתחיל  להזין מחדש את הגוף. התכנית משקמת את מערכת החיסון ומפחיתה תופעות הקשורות בעומס רעלים ורעלנים. התכנית מאזנת את מערכת החיידקים במעי (מיקרוביום) ובכך מאפשרת עיכול מיטבי וכן אפשרות לכל הגוף לשוב למצב של איזון ולפעול באופן מיטבי. 

 

 

התכנית דורשת התמדה,  עקשנות והתחייבות של 100%!

Share on facebook
Facebook