חתולה, ילדה ומרק דלעת

Menu

קיוטי , חתולת הבית שלנו נמצאת איתנו מאז היתה גורה. היא עברה איתנו ארבעה בתים, המליטה פעמיים לפני שעיקרנו אותה והיא חלק מהמשפחה שלנו.
מכל בני המשפחה היא קשורה בעיקר לנעה, בתי המרכזית .
לפני מספר ימים קיוטי נעלמה. להערכתי היא התרחקה  בשל מסיבת הייחום האגרסיבית שהתחוללה על המרפסת שלנו בין חתולי השכונה.
היא כבר לא צעירה וכבר לא מיוחמת וזה היה קצת יותר מידי בשבילה.
נעה התעצבה מאוד וביקשה לא ללכת היום לבית הספר ובמקום זאת לצאת למסע חיפושים במושב. ברגל.
לא יכולתי לסרב למרות שידעתי שהסיכויים קלושים….
אז בבוקר אחרי שיתר בני הבית יצאו ליומם , יצאנו למסע.
נעה הובילה.
לא פשוט להיות הילדה המרכזית. אני יודעת, גם אני כזאת והיה לי ברור שבקשתה להישאר היום בבית היא יותר מאשר למטרת חיפוש החתולה האובדת.
היא רצתה לבלות חצי יום איתי. רק היא ואני. 
וכך היה.

קוראות בשמה 'ופספסות' שפתיים….
ואין חתולה באופק.
נכנסנו לחצרות של בתים , פגשנו תושבים , שוחחנו על כל מיני עניינים.
מזג האוויר היה מדהים ופריחות האביב עטפו אותנו מכל עבר.
זה היה כמו בימים של ילדותה בחינוך הביתי. ילדת פרא וטבע שכמותה.
כשהגענו לאזור מזכירות המושב פגשנו באמא ובת נוספות.  בדיוק באותם צבעים טריקולורים של קיוטי שלנו .

עשינו הפסקת נוף במצפה של רמות.
כל כך שקט כשכולם בעבודה ובמסגרות… 

כשחזרנו.
בלי החתולה…. נעה אמרה שזה היום הכי נהדר שהיה לה מזה זמן רב .
גם אני התגעגעתי…. אז ניגשתי להכניס את כל הגעגועים והאהבה שלי לילדה שלי במרק דלעת עם קרם קוקוס.

וזאת קיוטי מימי נערותה כשהיתה אמא צעירה וחטובה…
מקווים שתחזור בקרוב..

Share on facebook
Facebook